This site uses cookies.
Some of these cookies are essential to the operation of the site,
while others help to improve your experience by providing insights into how the site is being used.
For more information, please see the ProZ.com privacy policy.
Freelance translator and/or interpreter, Verified member
Data security
This person has a SecurePRO™ card. Because this person is not a ProZ.com Plus subscriber, to view his or her SecurePRO™ card you must be a ProZ.com Business member or Plus subscriber.
Affiliations
This person is not affiliated with any business or Blue Board record at ProZ.com.
Hebrew to English: Suddenly, a Knock at the Door by Etgar Keret General field: Art/Literary Detailed field: Poetry & Literature
Source text - Hebrew אתגר קרת
פתאום דפיקה בדלת
"ספר לי סיפור," מצווה האיש המזוקן שיושב אצלי על הספה בסלון. המצב, אני מודה, לא ממש נעים לי. הרי אני כותב סיפורים, לא מספר אותם. וגם את זה אני לא עושה לפי הזמנה. האדם האחרון שביקש ממני לספר לו סיפור היה הבן שלי. זה היה לפני שנה. סיפרתי לו משהו על פֵיה ונברן, לא זוכר מה אפילו, ואחרי שתי דקות הוא נרדם. אבל המצב כאן שונה באופן מהותי. כי לבן שלי אין זקן. או אקדח. כי הבן שלי ביקש את הסיפור יפה, והאיש הזה פשוט מנסה לשדוד אותו ממני. אני מנסה להסביר למזוקן שאם יחזיר את האקדח לנרתיק זה רק יעבוד לטובתו. לטובתנו. קשה להמציא סיפור כשלוע של אקדח טעון מכוון לך לראש. אבל הבנאדם מתעקש. במדינה הזאת, הוא מסביר, אם אתה רוצה משהו אתה חייב לדרוש אותו בכוח. הוא עולה חדש משוודיה. בשוודיה זה לגמרי אחרת. שם, אם רוצים משהו, מבקשים בנימוס ולרוב גם מקבלים. אבל בלבנט המהביל והמחניק הזה זה לא ככה. מספיק לך כאן שבוע כדי להבין איך זה עובד. או יותר נכון, כדי להבין איך זה לא עובד. הפלשתינאים ביקשו יפה מדינה. קיבלו? זיבּי קיבלו. עברו להתפוצץ על ילדים באוטובוסים, פתאום התחילו להקשיב להם. המתנחלים רצו שייכנסו איתם לדיאלוג. נכנסו? קדחת נכנסו. הרביצו מכות, שפכו קצת שמן רותח על מג"בניקים, פתאום התחילו לבוא לקראתם. המדינה הזאת היא מדינה שמבינה רק כוח, ולא חשוב אם מדובר בפוליטיקה, בכלכלה או במקום חניה. רק כוח אנחנו מבינים כאן.
שוודיה, המקום שממנו המזוקן עשה עלייה, היא מקום מתקדם ומצליח בלא מעט תחומים. שוודיה זה לא רק אבבא ואיקאה ופרס נובל. שוודיה זה עולם ומלואו, וכל דבר שהם השיגו, הם השיגו אך ורק בדרכי נועם. בשוודיה, אם הוא היה הולך לבית של הסולנית של אייס אוף בייס, דופק בדלת ומבקש שתשיר לו שיר, היא היתה מכינה לו כוס תה, שולפת גיטרה אקוסטית מתחת למיטה ומנגנת לו. והכל בחיוך. אבל כאן? הרי אם לא היה לו אקדח ביד הייתי זורק אותו מכל המדרגות. "תראה," אני מנסה להתפלמס. "שום תראה," רוטן המזוקן ודורך את האקדח, "או סיפור או כדור בראש." אני מבין שאין ברירה. הבנאדם רציני לגמרי. "שני אנשים יושבים בחדר," אני מתחיל, "פתאום נשמעת דפיקה בדלת." המזוקן מזדקף. לרגע נדמה לי שהסיפור תפס אותו, אבל הוא לא. הוא מקשיב למשהו אחר. מישהו באמת דופק בדלת. "תפתח," הוא אומר לי, "ואל תנסה כלום. סלק אותו מכאן כמה שיותר מהר, אחרת זה ייגמר רע." הצעיר בדלת הוא סוקר. יש לו כמה שאלות. קצרות. על הלחות הגבוהה כאן בקיץ ועל איך זה משפיע על העצבים שלי. אני אומר לו שאני לא מעוניין להשתתף בסקר אבל הוא נדחף לדירה בכל זאת. "מי זה?" הוא שואל אותי ומצביע על המזוקן. "זה האחיין שלי משוודיה," אני משקר. "הוא בא לכאן לקבור את אבא שלו שנהרג במפולת שלגים. אנחנו בדיוק עוברים על הצוואה. תהיה מוכן בבקשה לכבד את הפרטיות שלנו ולעזוב?" "חאליק," טופח לי הסוקר על השכם, "כולה כמה שאלות. תן צ'אנס לאחיך להתפרנס. משלמים לי לפי גולגולת." הוא משתרע על הספה עם הקלסר שלו. השוודי מתיישב לידו. אני עדיין עומד, מנסה להישמע נחוש. "אני מבקש ממך לצאת," אני אומר לו, "באת בזמן לא טוב." "לא טוב, אה?" שולף הסוקר מתוך הקלסר אקדח תופי ענקי. "למה לא טוב, כי אחיך מזרחי? בשביל שוודים אני רואה שיש לך ים זמן. אבל למרוקאי, חייל משוחרר שהשאיר חתיכה מהטחול שלו בלבנון, לסחבק אין אפילו דקה לתת." אני מנסה להסביר לו שזה לא ככה. שהוא פשוט תפס אותי ברגע עדין עם השוודי הזה. אבל הסוקר מקרב את קנה האקדח לשפתיו, מסמן לי לסתום. "אודרובּ," פתאום דפיקה בדלת
הוא אומר, "בלי תירוצים. שב כאן בכורסה ותתחיל לשפוך." "לשפוך מה?" אני שואל. האמת שעכשיו אני כבר באמת בלחץ. גם לשוודי יש אקדח, יכול להיווצר כאן מתח, מזרח מערב וכאלה, הבדלי מנטליות. או שהוא סתם יכול להתפוצץ כי רצה את הסיפור רק לעצמו, סוֹליקוֹ. "אל תתחיל איתי," מאיים הסוקר, "יש לי פתיל קצר. נו, שפוך כבר איזה סיפור טיק טק." "כן," מתחבר אליו השוודי בהרמוניה מפתיעה ומכוון אלי גם הוא את הכלי שלו. אני מכחכח ומתחיל שוב, "שלושה אנשים יושבים בחדר..." "ובלי 'פתאום דפיקה בדלת'," מזהיר השוודי. הסוקר לא בדיוק מבין למה הוא מתכוון, אבל זורם איתו.
"ואללה," הוא אומר, "בלי דפיקה בדלת. ספר משהו אחר. מפתיע."
אני שותק רגע, לוקח אוויר. המבט של שניהם מרוכז בי. איך תמיד אני מוצא את עצמי במצבים האלה? לעמוס עוז או לגרוסמן זה בחיים לא היה קורה. פתאום נשמעת דפיקה בדלת. המבט המרוכז שלהם הופך למאיים. אני מושך בכתפי. הרי זה לגמרי לא אני. אין שום דבר בסיפור שלי שקשור לדפיקה הזאת. "תיפטר ממנו," מצווה עלי הסוקר, "תיפטר ממנו, מי שזה לא יהיה." אני פותח את הדלת רק חריץ. עומד שם שליח של פיצות. "אתה קרת?" הוא שואל. "כן," אני אומר, "אבל לא הזמנתי פיצה." "כתוב לי כאן זמנהוף ארבע־עשרה," הוא מנפנף לי מול הפנים בפתק ונדחף פנימה. "כתוב," אני אומר, "אבל לא הזמנתי שום פיצה." "משפחתית," הוא מתעקש. "חצי אננס חצי אנשובי. זה כבר שולם. אשראי. תן לי רק טיפ ואני טס מכאן." "גם אתה פה בשביל הסיפור?" חוקר השוודי. "איזה סיפור?" שואל השליח. רואים שהוא משקר, הוא לא ממש טוב בזה. "תוציא," זורק לו הסוקר, "נו, תוציא כבר את האקדח." "אין לי אקדח," מתוודה השליח וחושף מתחת למגש הקרטון שלו סכין קצבים ארוכה, "אבל אני אחתוך אותו פרוסות־פרוסות כמו פסטרמה אם הוא לא מתזמר לי כאן איזה מעיישֶׂה עכשיו."
שלושתם יושבים על הספה. השוודי מימין, לידו השליח, משמאל הסוקר. "אני לא יכול ככה," אני אומר להם, "הסיפור פשוט לא יֵצאכששלושתכם כאן עם הנשק והכל. לכו, תעשו סיבוב קטן בחוץ, עד שתחזרו אני כבר אהיה מוכן עם משהו." "החרא יצלצל למשטרה," אומר הסוקר לשוודי. "מה הוא חושב, שעשו אותנו באצבע?" "נו, תן כבר אחד ונלך," מתחנן השליח, "אחד קצר. אל תהיה קמצן. זאת תקופה קשה. אבטלה, פיגועים, איראנים. אנשים צמאים למשהו אחר. מה אתה חושב שהביא אותנו, אנשים נורמטיביים, עד לכאן, עד אליך?
הייאוש, בנאדם, הייאוש."
אני מהנהן ומתחיל שוב. "ארבעה אנשים יושבים בחדר. חם. משעמם. המזגן לא עובד. אחד מהם מבקש סיפור. השני והשלישי מצטרפים אליו..." "זה לא סיפור," מתרגז הסוקר, "זה דיווח. זה בדיוק מה שקורה כאן עכשיו. בדיוק מה שאנחנו מנסים לברוח ממנו. אל תפרוק עלינו את המציאות ככה, כמו אוטו זבל. תפעיל את הדמיון שלך, אח שלי, תמציא, תזרום, לך עם זה הכי רחוק שאפשר."
אני מתחיל מחדש. "איש אחד יושב לבד בחדר. הוא בודד. הוא סופר. הוא רוצה לכתוב סיפור. הרבה מאוד זמן עבר מאז שכתב את הסיפור האחרון שלו, והוא מתגעגע. מתגעגע לתחושה הזאת של ליצור יֵשׁ מִיֵּשׁ. כן, יש מיש. כי יש מאין זה כשלגמרי ממציאים משהו. זה לא שווה וזה גם לא ממש חוכמה. אבל יש מיש זה כשאתה מגלה משהו שהיה קיים כל הזמן הזה בתוכך, מגלה אותו בתוך התרחשות שאף פעם לא קרתה. האיש מחליט לכתוב סיפור על המצב. לא על המצב המדיני וגם לא על המצב החברתי. הוא מחליט לכתוב סיפור על המצב האנושי. המצב האנושי כפי שהוא חוֹוה אותו ברגע זה. אבל שום סיפור לא בא. כי המצב האנושי כפי שהוא חווה אותו ברגע זה כנראה לא שווה סיפור. הוא כבר מתכונן לוותר כשלפתע..." "הזהרתי אותך כבר," קוטע אותי השוודי, "בלי דפיקה בדלת." "אני חייב," אני מתעקש, "בלי דפיקה בדלת אין סיפור." "תן לו," אומר השליח ברוך, "שחרר קצת. רוצה דפיקה בדלת? שתהיה דפיקה בדלת. רק שיבוא לנו כבר סיפור."
Translation - English Etgar Keret
Suddenly, a knock at the door
"Tell me a story," commands the bearded man sitting on my couch. A situation, I admit, that’s not really pleasant. After all, I write stories, I don’t tell them. And even that, I don’t do on demand. The last person who asked me to tell him a story was my son. It was a year ago. I told him something about a fairy and a rodent, can’t even remember what, and two minutes later he fell asleep. But the situation here is totally different. Because my son has no beard. Or a gun. Because my son asked for the story nicely, and this man is simply trying to rob me of it. I try to explain to the bearded one that if he returns the gun to its holster, it will only work in his favor. In our favor. It’s hard to make up a story with the muzzle of a loaded gun pointing at your head. But the man insists. In this country, he explains, if you want something you have to exact it by force. He is a new immigrant from Sweden. Sweden is very different. There, if you want something, you ask politely and usually get what you want. But in this sweltering and suffocating Levant it is not so. One week here is enough to understand how it works. Or rather, how it doesn’t work. The Palestinians asked for a State, nicely. Did they get one? Zilch, they got. They started blowing themselves up on children in busses, and voila, people began to listen to them. The settlers wanted a dialogue. Did they get it? They got nothing. They beat people up, pour some boiling oil on the Border Police, and before you know it, the authorities began to accommodate them. This country understands only force, no matter whether it's about politics, the economy, or a parking spot. We only understand force, here.
Sweden, from where the bearded one came, is a sophisticated and successful place in quite a few areas. Sweden is not only ABBA or IKEA or the Nobel Prize. Sweden is a world of it own, and everything they have achieved, they did so nicely. In Sweden, if he were to go to the home of the Ace of Base soloist, knock on the door and ask her to sing him a song, she would make him a cup of tea, pull out an acoustic guitar from under the bed and play it for him. And all that, with a smile. But here? After all, if he had no gun in hand I would throw him down the stairs. "Look," I try to argue. "No ‘look’s!" mutters the bearded one and cocks the gun. "A story, or a shot in the head." I realize I have no choice. The man is perfectly serious. "Two men sit in a room," I begin, "and suddenly, a knock at the door." The bearded one sits up. For a moment it seems to me that the story caught his attention, but it didn’t. He listens to something else. Someone is actually knocking at the door. "Open," he says, "and don’t try anything. Get him out of here as quickly as possible, otherwise it will end badly." The young man at the door is a poll taker. He has a few questions. Short ones. About the humidity here in the summer and how it affects my nerves. I tell him I don’t want to participate in the survey but he pushes his way into the apartment anyway. "Who is this?" he asks me, pointing to the bearded man. "This is my nephew from Sweden," I lie. "He came here to bury his father who was killed in an avalanche. We were just going over the will. Could you please have some respect for our privacy and leave?" "Chill out," the poll taker taps me on the shoulder, "just a few questions. Give your bro a chance to earn a living. I'm paid by the head." He slouches on the couch with his binder. The Swede is sits down next to him. I'm still standing, trying to sound firm. "I am asking you to leave," I say. "This is not a good time." "Not good, eh?" The poll taker pulls a huge revolver out of his binder. "Why is it not good, because your bro is Sephardic? For Swedes, I see, you have a sea of time. But for a Moroccan, a veteran who left some of his spleen in Lebanon, buddy doesn’t even have a minute to spare." I try to explain that it is not so. That he just caught us at a sensitive moment with that Swede. But the poll taker puts the gun barrel to his lips, motioning me to shut up. "Move on." He says, "No excuses. Sit here in the chair and starts spilling." "Spill what?" I ask. The truth is, by now I'm really stressed. The Swede has a gun too, tension can rise here, East West and such, different mentalities. Or he can just explode because he wants the story for himself. Solo. "Don’t start with me," the poll taker threatens. "I have a short fuse. Well, toss us a story, quickly." “Yes," the Swede connects with him in surprising harmony and aims his piece at me as well. I clear my throat and start over: "Three people are sitting in the room ..." "But no ‘suddenly a knock at the door '!" warns the Swede. The poll taker does not quite understand what he means, but goes with him.
"Wow," he says. "No knock at the door. Tell us something else. Something surprising."
I keep quiet for a moment, take a breath. Both have their gaze on me. How come I always find myself in these situations? To Amos Oz or Grossman it never happens, not in their lifetime. Suddenly, a knock at the door is heard. Their intense gaze becomes threatening. I shrug. It's totally not me. My story has nothing to do with this knock. "Get rid of him," says the poll taker. "Get rid of him, whoever he is." I open the door just a crack. It’s a pizza delivery guy. "You're Keret?" he asks. "Yes," I say, "But I didn’t order pizza." "It says 14 Zamenhof Street,” he waves the paper slip in my face and pushed his way in. "So it says," I say, "But I did not order any pizza." "Family size," he insists, “half pineapple half anchovies. It's been prepaid. Credit. Just give me a tip, and I’m out of here." "Are you also here for the story?" inquires the Swede. "What story?" asks the delivery guy. You can tell he's lying; he’s not really good at it. “Get it out,” throws in the poll taker. “Nu, pull out the gun already." "I don’t have a gun," confesses the delivery guy and uncovers a long butcher’s knife from under his cardboard tray, "but I'll slice him like pastrami if he doesn’t compose some fairy tale for me right now.
The three of them sit on the couch, the Swede on the right, next to the delivery guy, and the poll taker on the left. "I can’t do it like this," I tell them. "The story will simply not come out with the three of you here and with weapons and all. Go, take a short walk outside, and by the time you’re back I'll be ready with something." "The shithead will call the police," says the poll taker to the Swede. "What does he think - that we were born yesterday?" "Well, give us one and we’ll go away," begs the delivery guy. “A short one. Don’t be stingy. It’s difficult times. Unemployment, terrorist attacks, the Iranians. People are thirsty for something else. What do you think brought us, normative people, down here, to you? Despair, man, despair."
I nod and start again. "Four men sit in a room. It’s hot. Boring. The air conditioner is down. One of them wants a story. The second and third join him ..." "This is not a story," the poll taker blows up, "it’s a report. That’s exactly what is happening here now. Just what we're trying to escape. Don’t dump reality on us like that, like a trash collection truck. Use your imagination, brother, invent, flow, go with it as far as possible.”
I start over. "A man sits alone in a room. He’s lonely. He is a writer. He wants to write a story. A lot of time has passed since he wrote his last story, and he misses it. He misses that feeling of creating something from something. Yes, something from something. Because something from nothing is when you totally invent something. It's not worth much and it’s not a big deal. But something from something is when you find something that had existed inside you all along, and you discover it in an event that has never taken place. He decides to write a story about the situation. Not on the political situation or the social situation. He decides to write a story about the human condition. The human condition as he experiences it right now. But no story comes out. Because the human condition as he experiences it at this moment is probably not worth a story. He’s about to give up when suddenly...” “I’ve warned you already," interrupts the Swede. "No knock on the door!" "I have to," I insist, "no knock, no story." "Let him be," the delivery guy says softly. “Chill out a little. He wants a knock on the door? Let him have a knock on the door. At least we’ll have our story."
English to Hebrew: Bar Refaeli and the Hurley Brand General field: Marketing Detailed field: Textiles / Clothing / Fashion
Source text - English Model Bar Refaeli is joining Hurley as a face, voice and spirit of the brand. The 23-year-old Israel-born globetrotter will bring her experience, enthusiasm and charisma to initiatives and events for which she and Hurley share a passion, as well as star in the Young Contemporary campaigns.
The heart, soul, and spirit of Hurley culture is rooted in curiosity toward the world and creativity, which is reflected not only in their apparel, swimwear and accessories, but in innovative artistic endeavors, collaborations, and charitable initiatives such as Warped Tour, Walk the Walk, and Hurley Art Chest.
"Hurley does everything with a lot of genuine heart," Bar said, "and I love that Hurley's beach culture lifestyle incorporates fashion and makes it look and feel sexy and effortless. Every time I travel, I pack their pieces so I have the Hurley culture with me wherever I go."
The Young Contemporary collection is created for young women to integrate Hurley into their wardrobe with her own personal style. Every dress, separate and swimsuit in the collection is interpreted through Hurley's unique tomboy sexy lens: timeless classics and unexpected fabrics in great fitting silhouettes give the wearer confidence and sex appeal.
Shot in Brazil by David Mushegain, images from Bar's first campaign for Young Contemporary spring 2009 apparel and swim collections will debut in October.
Translation - Hebrew הדוגמנית בר רפאלי מצטרפת להרלי בתור הפנים, הקול והרוח של המותג. הדוגמנית הישראלית המעופפת בת ה-23 תתרום מניסיונה, מהלהט ומהכריזמה שלה ליוזמות ולאירועים שמלהיבים אותה ואת הרלי ותככב במסעי הפירסום של הקולקציה "צעיר ועכשווי."
הלב, הנפש והרוח של תרבות הרלי נובעים מהסקרנות כלפי העולם ומהיצירתיות המשתקפת לא רק בבגדים, בבגדי הים ובאביזרים שלהם, אלא גם במיזמים אמנותיים חדשניים, בשיתופי פעולה וביוזמות חברתיות כגון פסטיבל הפאנק-ג'אנק הנייד "וארפד טור", תחרות תצוגות האופנה"Walk the Walk" ומסע ההתרמה לסרטן השד "Hurley Art Chest".
"הרלי עושה הכל עם הרבה נשמה," אמרה בר, "ואני שמחה שסגנון תרבות החוף של הרלי כולל גם אופנה ונותן לה מראה ותחושה של סקסיות וחוסר מאמץ. לכל נסיעה אני אורזת את הפריטים שלהם כדי שתרבות הרלי תהיה איתי בכל מקום."
הקולקציה "צעיר ועכשווי" נועדה לאפשר לנשים צעירות לשלב במלתחותיהן את הרלי עם הסגנון האישי המיוחד שלה. כל פריט בקולקציה - שמלה, חליפה או בגד ים - מקבל משמעות מנקודת המבט הסקסית והנערית הייחודית של הרלי. עיצובים קלאסיים שאינם מתיישנים ובדים בלתי צפויים בצדודיות מותאמות היטב מעניקים ללובשת ביטחון וסקס-אפיל.
תמונות ממסע הפירסום הראשון של בר לקולקציית הבגדים ובגדי החוף "צעיר ועכשווי" לאביב 2009, שצולמו בברזיל על ידי דויד מושגיין, יפורסמו לראשונה באוקטובר.
French to English: Passage from a contract General field: Law/Patents Detailed field: Law: Contract(s)
Source text - French 5.1. Dans l'éventualité où l'une des parties aux présentes ne rencontrait pas à échéance l'une des obligations qui lui incombe en vertu des présentes, elle perdra alors le bénéfice du terme et toutes et chacune des prestations qui lui incombent en vertu des présentes deviendront immédiatement dues et exigibles;
5.2. En conséquence, l'autre partie pourra exercer tout recours judiciaire lui étant disponible afin de faire valoir ses droits et d'exiger l'exécution de toute obligation découlant des présentes et de réclamer des dommages-intérêts résultant du défaut incluant les honoraires extrajudiciaires encourus par la partie ayant subi les dommages;
Translation - English 5.1. In the event that one of the parties to the present did not meet any of its obligations under the present, it will lose the benefit of the settlement, and each and every one of the provisions to which it is obligations under the present will become immediately due and payable;
5.2. Accordingly, the other party may exercise any judicial remedies available to it in order to realize its rights and to require the performance of any obligation arising from the present and claim damages resulting from the default, including extrajudicial fees incurred by the party having suffered the damage;
Wifh native-level proficiency in English and French in addition to my original Hebrew and interoperability among them, languages in general and translation in particular were an obvious vocational choice. Years of seeking higher education in culturally and linguistically diverse environments - BA at Hebrew University, Jerusalem, Israel; non-degree studies at Rijksuniversiteit Leiden, the Netherlands; doctorate at Ecole des hautes etudes en sciences sociales (EHESS), Paris, France; MBA at INSEAD, Fontainebleau, France, and ordination at Hebrew Union College, Cincinnati, U.S.A. - have further enhanced my multi-lingual and cross-cultural pursuit. While engaged in other professional areas, I have added German and Dutch to my source languages as well as skills allowing me to navigate complex scientific, technological, ecnomic, financial, organizational, legal as well as literary, artistic and religious source materials. I have been professionally involved in fields such as government, science policy, international scientific relations, technological analysis and forecasting, international relations, diplomacy, as well as academically in linguistics, history, sociology, political sciences, economics, literature, religious studies, Jewish studies art history and area studies (Russian, Eastern European, Middle Eastern, East Asian, Southeast Asian and South Asian). Over the years I have been recognized as an Hebrew language expert. Besides translation I have taught Modern Hebrew, and am currently teaching Biblical Hebrew and Biblical Aramaic.
This user has earned KudoZ points by helping other translators with PRO-level terms. Click point total(s) to see term translations provided.
Keywords: history, correspondence, art, museum, catalog, photography, copywriter, fiction, nonfiction, social_studies. See more.history, correspondence, art, museum, catalog, photography, copywriter, fiction, nonfiction, social_studies, economics, politics, diplomacy, religions, interfaith, international, conference, proceedings, rapporteur, English to Hebrew, Hebrew to English, French to Hebrew, French to English, German to Hebrew, German to English, Dutch to Hebrew, Dutch to English, fast turnover, quick response, high quality, press release, book length, annual report, conference proceedings, minutes, script, screenplay, movies, cinema, film, theater, play, drama, subtitles, voice-over, . See less.
Member since Feb '08
Expertise 