Computer games were, at one time, unified. We didn’t even have the term “casual game” in 1993, let alone the idea that a first-person shooter (then an unnamed genre) could be considered a “hardcore title.” There were people who played computer games, and people who didn’t. People who got way into golf or Harpoon or hearts or text adventures — those were the “hardcore” players, in that they played their chosen field obsessively.
When Myst and the CD-ROM finally broached the mass market, this ecosystem was disrupted. Myst had, Robyn Miller makes clear, been designed to appeal to non-gamers. It sold to them. Enthusiast magazines like Computer Gaming World couldn’t set the taste for the industry anymore: there were millions buying games who didn’t read these magazines. An entirely new breed of player. In this situation, what could be more natural than concocting an us-and-them formula? In a very real way, it was already true.
The great narrative of Myst is that the “hardcore” game press and playerbase lambasted it when it launched. Disowned it. A slideshow, they called it. Abstruse, idiotic puzzles; pretty graphics and not much depth. “Critics and hardcore game players universally panned it as a slide-show that had little actual gameplay interaction”, claimed PC Gamer’s Michael Wolf in 2001.That same year, a columnist for Maximum PC recalled Myst as a “tedious code-breaking and switch-throwing mess”, and saw its then-new remake realMYST as “a pointed reminder of why the press dumped on the original so heavily when it came out.” | פעם משחקי מחשב היו מאוחדים. לא היה לנו אפילו את המונח "משחק מזדמן" בשנת 1993, שלא לדבר על הרעיון שיורה מגוף ראשון (בתקופה ההיא ז'אנר ללא שם) יכול להיחשב כ"הארדקור". היו אנשים ששיחקו במשחקי מחשב, ואנשים שלא. אנשים שאהבו לשחק גולף או הרפון או לבבות או הרפתקאות טקסט - אלה היו השחקנים "הארדקור", בכך שהם היו מחורים למשחקים. כאשר Myst ו- CD-ROM הרחיבו סוף סוף את שוק ההמונים, המערכת האקולוגית הזו התפרצה. Myst היה, כך מבהירה רובין מילר, נועד לפנות למי שאינם גיימרים. הוא נמכר להם. מגזינים נלהבים כמו Computer Gaming World כבר לא הרגישו את התעשייה: היו מיליונים שקנו משחקים ושלא קראו את המגזינים האלה. זה היה סוג חדש לגמרי של שחקנים. במצב זה, מה יכול להיות טבעי יותר מאשר להמציא נוסחת אותנו-אותם? למעשה, זה היה אמת. הסיפור המרהיב של Myst טמון בכך, שעיתונות "הארדקור" למשחקים ושחקנים רגילים מתחו עליו ביקורת חריפה כשהוא הופעל. ויתרו עליו. הם קראו לו מצגת. חידות מופשטות, אידיוטיות; גרפיקה יפה ולא הרבה עומק. "מבקרים ושחקני משחקי הארדקור תיארו אותו באופן כללי כמצגת שקופיות שלא הייתה להם אינטראקציה ממשית של משחק", טען מייקל וולף ממגזין PC Gamer בשנת 2001. באותה שנה, בעל טור של Maximum PC הזכיר את Myst כ"פריצת קוד מייגעת ובלגן במתוג", וראה במהדורה החדשה לאותו העת realMYST בתור "תזכורת שנונה מדוע העיתונות כל כך הזניחה את המקור כשיצא." |