Computer games were, at one time, unified. We didn’t even have the term “casual game” in 1993, let alone the idea that a first-person shooter (then an unnamed genre) could be considered a “hardcore title.” There were people who played computer games, and people who didn’t. People who got way into golf or Harpoon or hearts or text adventures — those were the “hardcore” players, in that they played their chosen field obsessively.
When Myst and the CD-ROM finally broached the mass market, this ecosystem was disrupted. Myst had, Robyn Miller makes clear, been designed to appeal to non-gamers. It sold to them. Enthusiast magazines like Computer Gaming World couldn’t set the taste for the industry anymore: there were millions buying games who didn’t read these magazines. An entirely new breed of player. In this situation, what could be more natural than concocting an us-and-them formula? In a very real way, it was already true.
The great narrative of Myst is that the “hardcore” game press and playerbase lambasted it when it launched. Disowned it. A slideshow, they called it. Abstruse, idiotic puzzles; pretty graphics and not much depth. “Critics and hardcore game players universally panned it as a slide-show that had little actual gameplay interaction”, claimed PC Gamer’s Michael Wolf in 2001.That same year, a columnist for Maximum PC recalled Myst as a “tedious code-breaking and switch-throwing mess”, and saw its then-new remake realMYST as “a pointed reminder of why the press dumped on the original so heavily when it came out.” | פעם, משחקי מחשב היו מאוחדים. אף לא היה לנו המונח "casual game” ב-1993 ובטח לא ההעלה בדעת שמשחק ירי בגוף ראשון (סוגה בלתי מְשֻׁיֶמֶת אז) יוכל להגדיר את התואר "hardcore”. העולם היה מחולק רק לשתי קבוצות: אלה ששיחקו במשחקי מחשב ואלה שלא. אנשים שהתחברו לגולף, או דיג בצלצל, או לבבות או טקסט בתור הרפתקאות, אלה הם שהיו שחקני ה-”hardcore”, אשר שיחקו בטרדון בתחומם האהוב. אולם כאשר מִיסְט וה-CD-ROM סוף סוף נכנסו לשוק ההמוני, העולם הזה התחלק לעוד קבוצה. כמוברר בדברי רובין מילר, מיסט עוצב כדי לכוון את קהל היעד אל אלה שאינם שחקנים. וזה הצליח! מגזינים למעריצים כמו Computer Gaming Wold לא יכלו לרַצות את התעשיה יותר כי דור שלם חדש של מיליארדי קוני משחקים לא קְראום. ובמקרה זה, מה אפשר היה לעשות כדי לאחדם? למעשה, הם כבר היו מאוחדים. העניין הגדול עם מיסט הוא שעיתונות משחקי "hardcore” וקהל השחקנים כאחד הכפישוהו כשהושק. התכחשו לו. "הצגת שקופיות" קראו לו. מטזטז, תצרפי הבל. גרפים "נחמדים" ורשי עומק. "מבקרים ושחקני משחקי ‘hardcore’ הטילו בו דופי שהוא הצגת שקופיות איתה כמעט ולא הייתה פעולת גומלין", גרס שחקן PC בשם מיכאל וולף ב-2001. באותה השנה, בעל טור עבור Maximum PC שחזר בזכרונו את מיסט כ-”ערבוביית הפעלות מתג ופיצוחי קוד משעממים", וראה במֶחְדש realMYST החדש דאז ”תזכורת ברורה לסיבה בה העיתונות מתחה ביקורת כה קשה על המקורי כשהוצא לאור.” |