Computer games were, at one time, unified. We didn’t even have the term “casual game” in 1993, let alone the idea that a first-person shooter (then an unnamed genre) could be considered a “hardcore title.” There were people who played computer games, and people who didn’t. People who got way into golf or Harpoon or hearts or text adventures — those were the “hardcore” players, in that they played their chosen field obsessively.
When Myst and the CD-ROM finally broached the mass market, this ecosystem was disrupted. Myst had, Robyn Miller makes clear, been designed to appeal to non-gamers. It sold to them. Enthusiast magazines like Computer Gaming World couldn’t set the taste for the industry anymore: there were millions buying games who didn’t read these magazines. An entirely new breed of player. In this situation, what could be more natural than concocting an us-and-them formula? In a very real way, it was already true.
The great narrative of Myst is that the “hardcore” game press and playerbase lambasted it when it launched. Disowned it. A slideshow, they called it. Abstruse, idiotic puzzles; pretty graphics and not much depth. “Critics and hardcore game players universally panned it as a slide-show that had little actual gameplay interaction”, claimed PC Gamer’s Michael Wolf in 2001.That same year, a columnist for Maximum PC recalled Myst as a “tedious code-breaking and switch-throwing mess”, and saw its then-new remake realMYST as “a pointed reminder of why the press dumped on the original so heavily when it came out.” | משחקי מחשב היו, בזמן מסוים בעבר, אחודים. המונח "משחקי קז'ואל" אפילו לא היה קיים בשנת 1993, ובוודאי שלא הרעיון לפיו משחק ירי בגוף ראשון (אז עוד ז'אנר ללא שם) יכול להתאים למשחקנים מושבעים, חובבי משחקי "הארדקור". החלוקה אז הייתה לאנשים ששיחקו במשחקי מחשב, ולאלה שלא. אנשים שהקדישו לא מעט מזמנם למשחקים כמו "גולף", Harpoon, "לבבות" או הרפתקאות טקסט למיניהן - נחשבו לשחקני "הארדקור", כיוון ששיחקו בתחום המועדף עליהם באופן אובססיבי. כאשר המשחק Myst והתקליטור חדרו לבסוף לשוק הרחב, הם גרמו לשיבוש במרחב ההדדי הקיים. כפי שמבהיר רובין מילר (Robyn Miller), Myst תוכנן עבור אלו שאינם מגדירים כמשחקנים. והוא קנה אותם. מגזינים לחובבי התחום כמו Computer Gaming World כבר לא יכלו להשפיע על טעמי והעדפות הענף: צצו להם מיליוני אנשים אשר רכשו משחקים, ולא קראו את המגזינים האלו. כלומר, זן חדש לגמרי של שחקנים. במצב כזה, מה יותר טבעי מיצירה ושימוש בחלוקה של אנחנו והם? באופן דיי ממשי, זו כבר הייתה האמת. הנרטיב הנהדר של Myst הוא שעיתונות משחקי ושחקני ה-"הארדקור" גינתה אותו כשהושק. היא התכחשה לו. כינתה אותו "מצגת שקופיות". סתום, כולל חידות טיפשיות; גרפיקה יפה ללא עומק. "מבקרים ושחקני הארדקור הגדירו אותו באופן אוניברסלי כמצגת שקופיות עם אינטראקציה מועטה במהלך המשחק", טען מייקל וולף (Michael Wolf) מ-PC Gamer בשנת 2001. באותה השנה, נזכר אחד מבעלי הטור של Maximum PC ב-Myst כ-"חוסר סדר מייגע של ניתוץ שורות קוד וריבוי מתגים", והגדיר את המהדורה המחודשת של המשחק, realMYST, כ-"תזכורת רועמת לסיבות שגרמו לעיתונות לדעה שלילית כל כך לגבי המקור כאשר הושק". |