[...] Translators just didn't get recognition, they didn't expect to make much of a living, just get by. Very few people were actually trained as translators, but most had a solid college education and a solid knowledge of languages, at least their own language. I had a friend who fell exactly into that category and my circle of friends expanded to include other translators. I found them to be much more interesting as people, and discovered that we often had similar life experiences. I never had trouble making friends, but I always felt "different" and I'm sure they felt it too. When my friend retired, she recommended me as her replacement. I now entered the realm of Reinsurance, of which I knew nothing. I was also the only translator there, and didn't have much to fall back on. However, it was another notch up....
On my new job, I started looking through the files, asking questions and got the company to enroll me in Insurance courses. The College of Insurance was across the street, and I consulted fire codes, insurance policies and fire extinguisher catalogs in their library. I was learning what I had never had the luxury of being able to do before: research. The first time I had to translate a proposal for purposes of insurance of a nuclear plant, I got a call from the head man in that department, congratulating me on the job I had done. "Compares favorably with what we are used to," he said. What an upper! What happened was that I consulted a document in the files similar to the one I was tackling for guidance, but when I saw that my predecessor had used the word "nucleus" instead of "core", I realized that the files were useless to me. I went across the street to the library and looked up "nuclear plants." I immediately found all the terminology I needed.
It takes a great deal more than that to be a good translator these days, of course. [...] | [...] מתרגמים פשוט לא קיבלו הכרה, הם לא ציפו להתפרנס הרבה, פשוט להסתדר. מעט מאוד אנשים הוכשרו בפועל כמתרגמים, אך לרובם היה השכלה תיכונית מוצקה וידע מוצק בשפות, לפחות בשפה שלהם.היתה לי חברה שנפלה בדיוק לקטגוריה הזאת ומעגל החברים שלי התרחב לכלול מתרגמים נוספים. מצאתי אותם הרבה יותר מעניינים כאנשים, וגיליתי שלעתים קרובות היו לנו חוויות חיים דומות. אף על פי שלעולם לא הייתה לי בעיה להכיר חברים, תמיד הרגשתי "שונה" ואני בטוחה שגם הם הרגישו כך. כשחברתי פרשה, היא המליצה עלי כמחליפה. עכשיו נכנסתי לתחום ביטוח המשנה, שלא ידעתי עליו דבר. הייתי גםהמתרגמת היחידה שם, ולא היה לי הרבה על מה לחזור. עם זאת, זה היה עוד מדרגה למעלה.... בעבודה החדשה שלי, התחלתי לעיין בתיקים, לשאול שאלות וגרמתי לחברה לרשום אותי לקורסי ביטוח. המכללה לביטוח הייתה מעבר לרחוב. והתייעצתי עם קודי אש, פוליסות ביטוח וקטלוגים של כיבוי אש בספרייה שלהם.למדתי את מה שמעולם לא היה לי את הלוקסוס לעשות לפני כן: מחקר. הפעם הראשונה הייתי צריכה לתרגם ל הצעת לצורך כור גרעיני, קיבלתי שיחה מראש המחלקה הזו, מברך אותי על העבודה שעשיתי. "משווה לטובה עם מה שהתרגלנו אליו", הוא אמר. איזה עליון! מה שקרה הוא שעיינתי במסמך בתיקים דומה לזה שעסקתי בו לצורך הדרכה, אך כשראיתי שקודמי השתמש במילה "גרעין" במקום "כור", הבנתי שהקבצים חסרי תועלת עבורי, עברתי ממול הרחוב לספרייה וחיפשתי "מפעלים גרעיניים". מיד מצאתי את כל הטרמינולוגיה שהייתי צריכה.. צריך הרבה יותר מזה כדי להיות מתרגם טוב בימינו, כמובן. [...] |