[...] Translators just didn't get recognition, they didn't expect to make much of a living, just get by. Very few people were actually trained as translators, but most had a solid college education and a solid knowledge of languages, at least their own language. I had a friend who fell exactly into that category and my circle of friends expanded to include other translators. I found them to be much more interesting as people, and discovered that we often had similar life experiences. I never had trouble making friends, but I always felt "different" and I'm sure they felt it too. When my friend retired, she recommended me as her replacement. I now entered the realm of Reinsurance, of which I knew nothing. I was also the only translator there, and didn't have much to fall back on. However, it was another notch up....
On my new job, I started looking through the files, asking questions and got the company to enroll me in Insurance courses. The College of Insurance was across the street, and I consulted fire codes, insurance policies and fire extinguisher catalogs in their library. I was learning what I had never had the luxury of being able to do before: research. The first time I had to translate a proposal for purposes of insurance of a nuclear plant, I got a call from the head man in that department, congratulating me on the job I had done. "Compares favorably with what we are used to," he said. What an upper! What happened was that I consulted a document in the files similar to the one I was tackling for guidance, but when I saw that my predecessor had used the word "nucleus" instead of "core", I realized that the files were useless to me. I went across the street to the library and looked up "nuclear plants." I immediately found all the terminology I needed.
It takes a great deal more than that to be a good translator these days, of course. [...] | [...] מתרגמים פשוט לא מקבלים הכרה, הם לא מצפים להרוויח כדי לחיות, אלא פשוט להרוויח כדי לשרוד. מעטים האנשים שהוכשרו כמתרגמים, אך לרובם היה בסיס טוב בהשכלה גבוהה וידע של שפות, אם לא מספר שפות אז לפחות את שפת אמם. היה לי חבר שנכלל בדיוק בקטגוריה הזאת ומעגל חבריי התרחב והחל לכלול גם מתרגמים אחרים. נוכחתי לגלות שהם אנשים הרבה יותר מעניינים, וגיליתי שיש לנו לרוב חוויות משותפות או דומות. מעולם לא הייתה לי בעיה להתחבר לאנשים חדשים, אך תמיד חשתי "שונה" ואני בטוח שהם גם הרגישו זאת. כשידידה שלי פרשה לגמלאות, היא המליצה עלי כמחליף שלה. מאותו הרגע הפכתי לכ"מבוטח משנה" במשכנתו של האחר, לא היה לי שום רקע או ידע קודם. גם הייתי המתרגם היחיד שם, ולא הייתה לי רשת בטחון. למרות זאת, זה היה עוד שלב בדרך למעלה... בעבודתי החדשה, התחלתי להתבונן לעומקם של הקבצים, לשאול שאלות, וההצלחתי להשתלב דרך החברה בקורסי ביטוח. הקולג' של הביטוח היה ממש מעבר לכביש, ונעזרתי בספרים על הנחיות התנהגות בעת שריפה, פוליסות ביטוח וקטלוגים על כיבוי שריפות בספריה של הקולג'. למדתי את מה שלא הייתה לי האפשרות ללמוד לפני כן: מחקר. בפעם הראשונה הייתי צריך לתרגם הצעה עבור ביטוח של תחנת הכוח הגרעינית, וקיבלתי טלפון ממנהל המחלקה ששיבח אותי על העבודה שעשיתי. "מצטיין בהשוואה למה שאנו רגילים לקבל", הוא אמר. איזו טפיחה על השכם! מה שקרה זה שנעזרתי במסמך דומה לזה שעבדתי עליו כשאני הזדקקתי לעזרה, אך כשראיתי שקודמי בתפקיד השתמש במילה "גלעין" במקום "גרעין", הבנתי שהמסמכים היו לא רלוונטים עבורי. הלכתי אל עברו השני של הכביש לספרייה וחיפשתי "כורים גרעיניים". מיד מצאתי את כל הטרמינולוגיה שחיפשתי. כמובן שצריך עוד הרבה יותר מזה על מנת להיות מתרגם טוב. [...] |