[...] Translators just didn't get recognition, they didn't expect to make much of a living, just get by. Very few people were actually trained as translators, but most had a solid college education and a solid knowledge of languages, at least their own language. I had a friend who fell exactly into that category and my circle of friends expanded to include other translators. I found them to be much more interesting as people, and discovered that we often had similar life experiences. I never had trouble making friends, but I always felt "different" and I'm sure they felt it too. When my friend retired, she recommended me as her replacement. I now entered the realm of Reinsurance, of which I knew nothing. I was also the only translator there, and didn't have much to fall back on. However, it was another notch up....
On my new job, I started looking through the files, asking questions and got the company to enroll me in Insurance courses. The College of Insurance was across the street, and I consulted fire codes, insurance policies and fire extinguisher catalogs in their library. I was learning what I had never had the luxury of being able to do before: research. The first time I had to translate a proposal for purposes of insurance of a nuclear plant, I got a call from the head man in that department, congratulating me on the job I had done. "Compares favorably with what we are used to," he said. What an upper! What happened was that I consulted a document in the files similar to the one I was tackling for guidance, but when I saw that my predecessor had used the word "nucleus" instead of "core", I realized that the files were useless to me. I went across the street to the library and looked up "nuclear plants." I immediately found all the terminology I needed.
It takes a great deal more than that to be a good translator these days, of course. [...] | מתרגמים פשוט לא קיבלו הכרה, הם לא ציפו להתפרנס יפה, רק להסתדר איכשהו. רק מעטים הוכשרו בפועל כמתרגמים אבל לרובם הייתה השכלה אקדמית נאותה והם ידעו טוב שפות, לפחות את שפת האם שלהם. הייתה לי חברה שהשתייכה בדיוק לקטגוריה הזו ומעגל החברים שלי התרחב וכלל מתרגמים נוספים. מצאתי שהם היו הרבה יותר מעניינים כאנשים וגיליתי שלעיתים קרובות היו לנו חוויות והתנסויות דומות. מעולם לא התקשיתי למצוא חברים, אבל תמיד הרגשתי "שונה" ואני בטוחה שגם הם הרגישו כך. כשחברתי פרשה לגמלאות, היא המליצה עלי בתור מחליפה ונכנסתי לתחום של ביטוח משנה עליו לא ידעתי דבר. הייתי גם המתרגמת היחידה במקום ולא היה לי במי להיעזר. יחד עם זאת, זה היה שלב אחד במעלה הסולם... בעבודתי החדשה, התחלתי לעבור על הקבצים השונים, לשאול שאלות ולדאוג לכך שהחברה תרשום אותי לקורסים בביטוח. המכללה לביטוח הייתה ממש מעבר לרחוב ובספרייה שהייתה שם התחלתי לקרוא חוקים בנושא כבאות אש, פוליסות ביטוח וקטלוגים של מטפים לכיבוי אש. למדתי מה שמעולם לא יכולתי להרשות לעצמי בעבר: איך לחקור. בפעם הראשונה שהיה עליי לתרגם הצעה למטרות ביטוח של תחנת כוח גרעינית, קיבלתי טלפון מראש המחלקה שבירך אותי על עבודתי. "זה יותר טוב ממה שאנחנו רגילים לו," הוא אמר. איזה תמריץ! מה שקרה הוא שלצורך הכוונה, נעזרתי בקבצים דומים לקובץ שעליו עבדתי, אבל כשראיתי שהמתרגם הקודם השתמש במילה "ליבה" במקום "גרעין", הבנתי שהקבצים לא יועילו לי. חציתי את הרחוב לספריה, בדקתי את הערך "תחנת כוח גרעינית" ומצאתי מיד את כל המונחים להם הייתי זקוקה. כמובן שהיום יש צורך בכישורים רבים אחרים כדי להיות מתרגם טוב. [...] |