[...] Translators just didn't get recognition, they didn't expect to make much of a living, just get by. Very few people were actually trained as translators, but most had a solid college education and a solid knowledge of languages, at least their own language. I had a friend who fell exactly into that category and my circle of friends expanded to include other translators. I found them to be much more interesting as people, and discovered that we often had similar life experiences. I never had trouble making friends, but I always felt "different" and I'm sure they felt it too. When my friend retired, she recommended me as her replacement. I now entered the realm of Reinsurance, of which I knew nothing. I was also the only translator there, and didn't have much to fall back on. However, it was another notch up....
On my new job, I started looking through the files, asking questions and got the company to enroll me in Insurance courses. The College of Insurance was across the street, and I consulted fire codes, insurance policies and fire extinguisher catalogs in their library. I was learning what I had never had the luxury of being able to do before: research. The first time I had to translate a proposal for purposes of insurance of a nuclear plant, I got a call from the head man in that department, congratulating me on the job I had done. "Compares favorably with what we are used to," he said. What an upper! What happened was that I consulted a document in the files similar to the one I was tackling for guidance, but when I saw that my predecessor had used the word "nucleus" instead of "core", I realized that the files were useless to me. I went across the street to the library and looked up "nuclear plants." I immediately found all the terminology I needed.
It takes a great deal more than that to be a good translator these days, of course. [...] | מתרגמים פשוט לא זכו להכרה, הם לא ציפו להרוויח הון, רק מספיק כדי להסתדר. מעט מאוד אנשים הוכשרו כמתרגמים באמת, אך לרובם הייתה השכלה גבוהה טובה וידיעה טובה של שפות, או לכל הפחות של השפה שלהם. הייתה לי חברה שנפלה תחת הקטגוריה הזו בדיוק ומעגל החברים שלי התרחב וכלל מתרגמים אחרים. מצאתי שהם הרבה יותר מעניינים בתור בני אדם, וגיליתי שלעתים קרובות היו לנו חוויות דומות בחיים. מעולם לא התקשיתי להתחבר לאחרים, אך תמיד הרגשתי "שונה", ואני בטוח שהם הרגישו כך גם. כשחברתי יצאה לגמלאות, היא המליצה עליי בתור המחליף שלה. כעת נכנסתי לתחום ביטוחי המשנה, עליו לא ידעתי דבר. הייתי המתרגם היחיד שם, ולא היה לי הרבה על מה להישען. עם זאת, זה היה הישג נוסף. בעבודתי החדשה התחלתי לדפדף בתיקיות, לשאול שאלות וגרמתי לחברה לרשום אותי לקורסים על ביטוח. המכללה לביטוח הייתה בצדו השני של הכביש, ואני עיינתי בכללי בטיחות באש, פוליסות ביטוח וקטלוגים של מטפים בספריה שלהם. למדתי לעשות את מה שמעולם לא הייתה לי הפריבילגיה אליו קודם: לחקור. בפעם הראשונה שהייתי צריך לתרגם הצעה לביטוח של תחנת כוח גרעינית, קיבלתי שיחה מראש המחלקה הזו, במהלכה הוא בירך אותי על העבודה שעשיתי. "מתעלה על מה שאנחנו רגילים אליו!", הוא אמר. איזו הרמה! מה שקרה הוא שנעזרתי במסמך מהתיקייה שהיה דומה לזה שהתמודדתי אתו, אך כשראיתי שקודמי השתמש במילה "גרעין" במקום "ליבה", הבנתי שהתיקיות חסרות ערך עבורי. חציתי את הכביש אל הספריה וחיפשתי "תחנות כוח גרעיניות". מיד מצאתי את כל הטרמינולוגיה לה נדרשתי. כמובן נדרש הרבה יותר מכך כדי להיות מתרגם טוב כיום. |