[...] Translators just didn't get recognition, they didn't expect to make much of a living, just get by. Very few people were actually trained as translators, but most had a solid college education and a solid knowledge of languages, at least their own language. I had a friend who fell exactly into that category and my circle of friends expanded to include other translators. I found them to be much more interesting as people, and discovered that we often had similar life experiences. I never had trouble making friends, but I always felt "different" and I'm sure they felt it too. When my friend retired, she recommended me as her replacement. I now entered the realm of Reinsurance, of which I knew nothing. I was also the only translator there, and didn't have much to fall back on. However, it was another notch up....
On my new job, I started looking through the files, asking questions and got the company to enroll me in Insurance courses. The College of Insurance was across the street, and I consulted fire codes, insurance policies and fire extinguisher catalogs in their library. I was learning what I had never had the luxury of being able to do before: research. The first time I had to translate a proposal for purposes of insurance of a nuclear plant, I got a call from the head man in that department, congratulating me on the job I had done. "Compares favorably with what we are used to," he said. What an upper! What happened was that I consulted a document in the files similar to the one I was tackling for guidance, but when I saw that my predecessor had used the word "nucleus" instead of "core", I realized that the files were useless to me. I went across the street to the library and looked up "nuclear plants." I immediately found all the terminology I needed.
It takes a great deal more than that to be a good translator these days, of course. [...] | [...] מתרגמים פשוט לא זכו להכרה, הם לא ציפו להרוויח הרבה, רק להתפרנס. מעט מאד אנשים הוכשרו למעשה כמתרגמים, אבל לרובם היה רקע סולידי של לימודים במכללה וידע יסודי בשפות, לפחות בשפתם שלהם. הייתה לי חברה שנמצאה בדיוק בקטגוריה הזו, וחוג חבריי התרחב וכלל מתרגמים אחרים. התרשמתי שהם הרבה יותר מעניינים כבני אדם, וגיליתי שלעתים קרובות היו לנו חוויות חיים דומות. מעולם לא היה לי קושי להתיידד, אך תמיד חשתי "שונה", ואני בטוחה שגם הם חשו כך. כאשר חברתי פרשה, היא המליצה עלי כמחליפתה. ואז נכנסתי לתחום הביטוח, שלא התמצאתי בו כלל. גם הייתי המתרגמת היחידה שם, ולא היה לי ממש במה להיעזר. ואולם, זה היה שלב אחד למעלה… בעבודתי החדשה, התחלתי לעבור על התיקים, לשאול שאלות, ושכנעתי את החברה לרשום אותי לקורסים בביטוח. המכללה לביטוח הייתה מעבר לכביש, ונעזרתי בהנחיות בטיחות אש, פוליסות ביטוח וקטלוגים של מטפי כיבוי בספרייה שלהם. למדתי את מה שמעולם לא היו לי המותרות להיות מסוגלת לעשות קודם לכן: מחקר. בפעם הראשונה שהיה עלי לתרגם הצעת תכלית לביטוח כור גרעיני, קיבלתי שיחה מהאחראי באותה מחלקה, שבירך אותי על העבודה שביצעתי. "טוב בהשוואה למה שאנחנו רגילים אליו", הוא אמר. איזה עידוד! מה שקרה הוא שנעזרתי באחד המסמכים בתיקים שהיה דומה לזה שעבדתי עליו, אך כשראיתי שקודמי השתמש במילה "גרעין" במקום "ליבה", הבנתי שהתיקים היו חסרי תועלת עבורי. חציתי את הכביש לספריה וחיפשתי את הערך "כורים גרעיניים". מצאתי מייד את כל המונחים שנזקקתי להם. נדרש הרבה יותר מזה כדי להיות מתרגם טוב בימינו, כמובן [...] |