[...] Translators just didn't get recognition, they didn't expect to make much of a living, just get by. Very few people were actually trained as translators, but most had a solid college education and a solid knowledge of languages, at least their own language. I had a friend who fell exactly into that category and my circle of friends expanded to include other translators. I found them to be much more interesting as people, and discovered that we often had similar life experiences. I never had trouble making friends, but I always felt "different" and I'm sure they felt it too. When my friend retired, she recommended me as her replacement. I now entered the realm of Reinsurance, of which I knew nothing. I was also the only translator there, and didn't have much to fall back on. However, it was another notch up....
On my new job, I started looking through the files, asking questions and got the company to enroll me in Insurance courses. The College of Insurance was across the street, and I consulted fire codes, insurance policies and fire extinguisher catalogs in their library. I was learning what I had never had the luxury of being able to do before: research. The first time I had to translate a proposal for purposes of insurance of a nuclear plant, I got a call from the head man in that department, congratulating me on the job I had done. "Compares favorably with what we are used to," he said. What an upper! What happened was that I consulted a document in the files similar to the one I was tackling for guidance, but when I saw that my predecessor had used the word "nucleus" instead of "core", I realized that the files were useless to me. I went across the street to the library and looked up "nuclear plants." I immediately found all the terminology I needed.
It takes a great deal more than that to be a good translator these days, of course. [...] | [...] מתרגמים פשוט לא זכו להכרה, לא ציפו להתפרנס בכבוד, רק לשרוד. למעשה, רק מעטים מהם הוכשרו כמתרגמים, אבל רובם היו אקדמאים ובעלי שליטה מצוינת בשפות, לפחות בשפה שלהם. לי הייתה חבֵרה שענתה בדיוק על התיאור הזה, וחוג החברים המתרחב שלי כלל מתרגמים. מצאתי שכבני אדם הם הרבה יותר מעניינים, וגיליתי שעברנו הרבה חוויות דומות. מעולם לא הייתה לי בעיה ליצור חברויות, אבל תמיד הרגשתי "שונה" ואני בטוחה שגם הם הרגישו כך. כשחברתי פרשה לגמלאות, היא המליצה עלי כממלאת מקומה. כך נכנסתי לעולם ביטוח המשנה, שהיה זר לי לחלוטין. הייתי גם המתרגמת היחידה שם, כך שלא היה לי במה להיעזר. למרות זאת, יעד נוסף נכבש... בתפקידי החדש, התחלתי לעלעל בתיקים, לשאול שאלות, והסכימו לשלוח אותי לקורסים בנושאי ביטוח מטעם החברה. המכללה לביטוח שכנה בדיוק ממול באותו רחוב, כך שיכולתי לעיין שם בספרייה בחוקי בטיחות אש, בפוליסות ביטוח, ובקטלוגים של ציוד כיבוי. כך זכיתי בהזדמנות ללמוד משהו שעד אז לא התאפשר לי: למדתי לחקור. בפעם הראשונה שנתבקשתי לתרגם הצעת ביטוח לתחנת כוח גרעינית, התקשר אלי המנהל של אותה מחלקה והחמיא לי על התרגום שביצעתי. "זה יותר טוב ממה שהורגלנו בעבר," הוא אמר. חתיכת מחמאה! מה שקרה הוא שעיינתי בתיקים במסמך קודם, דומה לזה שהיה עלי לתרגם, כדי ללמוד ממנו, אבל כשראיתי שקודמתי השתמשה במילה "גרעין" במקום ב-"ליבת הכּוּר", הבנתי שהמסמכים הקודמים לא יעזרו לי. ניגשתי לספרייה ממול, וחיפשתי חומרים על "תחנות כוח גרעיניות." מצאתי מיד את המונחים הדרושים. בימינו, כדי להיות מתרגם טוב, צריך כמובן הרבה יותר מזה. [...] |